מצבי לחץ וחרדה

1.   שליטה
בעלי אישיות עצמאית ודומיננטית המתקשים לקבל עצות מאחרים, או בני אדם הרגילים לשלוט, יכולים לפתוח בהוראה המציינת שליטה בגופם, כמו: "אני עוצם את העיניים, ובתוך כך לוחץ בעוצמה רבה את שתי כפות הידיים, חזק חזק, מאמץ את השרירים ומרפה אותם בבת אחת. כעת אני נושם שלוש נשימות עמוקות ופולט בחזקה את האוויר".
לעומת זאת, בני אדם בעלי אישיות פסיבית ותלותית יכולים לפתוח בהוראה המביאה ניחוחות, כמו: "אני מוצא לעצמי עכשיו תנוחה טובה. אני נושם שלוש נשימות עמוקות. לא אבקש להזמין מחשבה, גם לא אגרש מחשבות, מה שמצוי הוא הרצוי".

2.   כוונה
חשוב להתחיל בהרפיה מתוך כוונה ובלי ספקנות. גישה כזו עדיפה מראש על גישה המביעה רק רצון או הבנה. הכוונה היא צעד מחייב יותר, דבר הנחוץ מאוד לבני אדם המרגישים חרדה ולחצים, למשל:
"אני יכול לעשות זאת רק כשאני מתכוון מראש להיכנס אליו וכשהתנאים מאפשרים זאת. אחרי שאסיים את התרגיל אספור מחמש עד אחת ואתעורר במספר אחת. כאשר אכווץ את שתי כפות ידי, ובתוך כך אפתח את העיניים, אחזור  למצב פעילות תקין בכל התחומים, אבל הרגשתי תהיה טובה ונעימה יותר".

3.   ציון עובדות
ציון המתרחש בגוף, כמו: "ועכשיו אני מתוח, הידיים זזות, אני צוחק, אבל זה עוד מעט יסתיים ואני אוכל להמשיך בהרפיה".

4.   השהיה
נחוצה השהייה בין משפט למשפט, משך ההשהייה המומלץ הוא 6 - 8 שניות. להשהיה יש השפעה טובה על תהליך ההרפיה, שכן היא מאפשרת התרכזות בתרגיל, שהדגש בו על תחושות בעיקר. בל נשכח, שיש בני אדם לחוצים, שאצה להם הדרך ומשום כך הם מתבקשים לחוש בתהליך ההרפיה.

5.   סוגסטיה
סוגסטיה עצמית, למשל: "ככל שהנשימות חזקות יותר או העיניים פקוחות יותר, הן תיהפכנה לחלשות, העיניים תיסגרנה ואני ארגיש נינוח ושליו".

6.   בהירות
ניסוח המשפטים ברורים ומפורטים לכל אורך התהליך מתחילתו ועד סופו. ניסוח כזה מספק מידע על המתרחש בתהליך ההרפיה עד הסוף. במצב כזה אפשר לחזור על אותן מילים אפילו במשפטים סמוכים ובלי צורך לשמור על כללי הדקדוק והניסוח.
הנחיה זו נחוצה לבני אדם לחוצים הזקוקים לדעת מה שצפוי להם, וכן לשקט ולשחרור מכל מאמץ מחשבתי, למשל: "ועכשיו אני עוצם את העיניים, נותן למחשבות לזרום, איני מבקש מחשבה ואיני מגרש מחשבה. עלי לנשום נשימות קצובות ועמוקות, ולפתח נשימה רגועה ושלווה".

7.   העמקה